התקנה

בדף הזה מתקינים את מהדורת Community שלב אחר שלב, עם הסיבות שמאחורי כל שלב. אלה אותם שלבים כמו בדף התחלה מהירה, ובנוסף שירותים מנוהלים, סודות, אחסון והקשחה. במערך השירותים המובנה של Compose, רוב השלבים לא דורשים שום פעולה: קראו אותם כדי לדעת מה קורה ומה לשנות בהמשך.

1. שכפול והגדרה

git clone https://github.com/nodaroai/app.nodaro.ai.git nodaro
cd nodaro

במערך השירותים של Compose למהדורת Community, הקובץ .env אופציונלי. קובץ ה-Compose כולל את Supabase, את MinIO ואת Redis עם ברירות מחדל שעובדות. צרו .env רק כדי להוסיף מפתחות ספק, לשנות את הכתובת הציבורית, או לכוון את Nodaro לשירותים מנוהלים משלכם.

כדי ליצור קובץ כזה, העתיקו את קובץ הדוגמה שהוכן למערך השירותים של Compose:

cp .env.community.example .env

הערכים שמגדירים בדרך כלל:

PUBLIC_URL=http://localhost:3000        # your install's public address

# Only with a managed Supabase project instead of the bundled one:
SUPABASE_URL=https://YOUR-PROJECT.supabase.co
SUPABASE_SERVICE_ROLE_KEY=eyJ...
SUPABASE_ANON_KEY=eyJ...

# At least one model provider:
KIE_API_KEY=
REPLICATE_API_TOKEN=
ANTHROPIC_API_KEY=
ELEVENLABS_API_KEY=

קובץ ה-Compose מעביר לאפליקציה רשימה קבועה של משתנים. את המשתנים שלא מופיעים ברשימה הזו צריך להוסיף לשירות nodaro בקובץ docker-compose.community.yml. הדף תצורה מפרט את כל המשתנים ומציין אילו מהם אפשר להגדיר ב-.env.

2. יצירת הסודות הפנימיים

Nodaro משתמש בשני סודות משלו:

במערך השירותים המובנה של Compose, דלגו על השלב הזה. הקונטיינר יוצר את שני הסודות באתחול. הוא שומר את מפתח ההצפנה ב-volume app-data, בנתיב /data/nodaro/encryption-key, ומשתמש בו שוב בכל אתחול שאחריו. גבו את ה-volume הזה יחד עם מסד הנתונים.

באורקסטרציה משלכם, כגון פלטפורמת אירוח או קונטיינרים נפרדים, הגדירו את שניהם בעצמכם:

echo "INTERNAL_ORCHESTRATOR_SECRET=$(openssl rand -hex 32)" >> .env
echo "NODARO_ENCRYPTION_KEY=$(openssl rand -hex 32)" >> .env

שמרו את NODARO_ENCRYPTION_KEY במקום בטוח ואל תשנו אותו לעולם: עם מפתח אחר, אי אפשר לקרוא שום דבר שהוא הצפין.

3. החלת המיגרציות של מסד הנתונים

במערך המובנה זה קורה אוטומטית. באתחול, האפליקציה מחילה את הקבצים ב-supabase/migrations/ לפני שה-API עולה. היא זוכרת אילו קבצים החילה ומדלגת עליהם באתחול הבא. היא מסרבת לעלות מול מסד נתונים שהמיגרציות שלו הוחלו רק בחלקן, והיומן שלה מציין את הקובץ שנכשל.

עם פרויקט Supabase מנוהל, הגדירו RUN_MIGRATIONS_ON_BOOT=false והחילו את המיגרציות בעצמכם. ראו את הדף מסד נתונים.

4. הגדרת אחסון האובייקטים

ה-MinIO המובנה

אין מה להגדיר. קובץ ה-Compose מגיע עם MinIO ועם ברירות המחדל האלה:

שרת הווב של האפליקציה מגיש את המדיה תחת /storage/, כך שהדפדפן וצד השרת ניגשים לאותה כתובת. ה-bucket נוצר באתחול הראשון, עם הרשאת קריאה ציבורית. המדיה נשמרת ב-volume minio-data.

כשמגישים את ההתקנה בדומיין אמיתי, הגדירו R2_PUBLIC_URL=https://<your-domain>/storage/nodaro-assets. שנו את פרטי הגישה של MinIO, R2_ACCESS_KEY_ID ו-R2_SECRET_ACCESS_KEY, לפני שחושפים את המערך.

Cloudflare R2

מומלץ להשתמש ב-Cloudflare R2 בפריסות אמיתיות, כי אין בו עמלות על תעבורה יוצאת.

1. צרו bucket, למשל nodaro-assets, והגדירו את R2_BUCKET_NAME לשם שלו.
2. ב-Settings (הגדרות) של ה-bucket, הפעילו את הכתובת הציבורית r2.dev או חברו דומיין מותאם אישית. העתיקו את הכתובת הזו ל-R2_PUBLIC_URL.
3. תחת Manage R2 API tokens (ניהול אסימוני ה-API של R2), צרו אסימון עם ההרשאה Object Read & Write (קריאה וכתיבה של אובייקטים) על ה-bucket הזה. העתיקו את הערכים שלו ל-R2_ACCESS_KEY_ID, ל-R2_SECRET_ACCESS_KEY ול-R2_ACCOUNT_ID.
4. במערך השירותים של Compose, הגדירו גם את נקודת הקצה ואת סגנון הכתובות:

R2_ENDPOINT=https://<account-id>.r2.cloudflarestorage.com
R2_FORCE_PATH_STYLE=false

ערך ריק לא מנקה את שני המשתנים האלה: כשמשתנה ריק, קובץ ה-Compose חוזר לברירות המחדל של MinIO. מחוץ למערך השירותים של Compose, השאירו את שניהם לא מוגדרים, ונקודת הקצה נגזרת מ-R2_ACCOUNT_ID.

באתחול, היומן מציג שורה אחת לא מזיקה, [storage] failed to create bucket (יצירת ה-bucket נכשלה). אסימוני R2 לא יכולים ליצור buckets, וה-bucket שלכם כבר קיים.

שירותי אחסון אחרים תואמי S3

ל-AWS S3, ל-Backblaze B2, ל-DigitalOcean Spaces, ל-Supabase Storage או ל-MinIO משלכם:

• הגדירו את R2_ENDPOINT לכתובת ה-S3 API של שירות האחסון.
• הגדירו R2_FORCE_PATH_STYLE=true ברוב השרתים באירוח עצמי.
• הגדירו את R2_PUBLIC_URL לכתובת הציבורית של ה-bucket.
• הגדירו את R2_REGION לאזור של שירות האחסון, אלא אם הוא Cloudflare R2 או MinIO.

ברירת המחדל של R2_REGION היא auto, הערך של Cloudflare R2 עצמו, ש-MinIO מתעלם ממנו. AWS, DigitalOcean Spaces (nyc3, fra1 ועוד) ו-Supabase מקומי (local) דוחים את auto. במקרה כזה כל בקשה נכשלת עם שגיאת הרשאה או שגיאת נקודת קצה שלא מזכירה את האזור.

הנגשת המדיה לקריאה ציבורית

יש שתי דרכים, ורוב ההתקנות צריכות רק את הראשונה:

1. מדיניות bucket. זו ברירת המחדל. עם R2_ENDPOINT מותאם אישית, האפליקציה יוצרת את ה-bucket באתחול ונותנת לו מדיניות של קריאה אנונימית. Cloudflare R2 לא צריך מדיניות כזו: הגדרת ה-bucket הציבורי שלו כבר דואגת לכך.
2. ACL לכל אובייקט, עם STORAGE_OBJECT_ACL. לשירותי אחסון שדוחים מדיניות bucket. DigitalOcean Spaces הוא המקרה הנפוץ: הוא דוחה מדיניות bucket ממפתח שמוגבל ל-bucket אחד. הגדירו STORAGE_OBJECT_ACL=public-read, וכל אובייקט שהאפליקציה כותבת מקבל את ה-ACL הזה.

השאירו את STORAGE_OBJECT_ACL ריק, אלא אם אתם צריכים את הדרך השנייה. כשהוא ריק, לא נשלחת כותרת ACL. כשהוא מוגדר בשירות אחסון שהמפתחות שלו לא מורשים להגדיר ACL, כל העלאה נכשלת. Nodaro מקבל את ערכי ה-ACL הסטנדרטיים המוכנים מראש — private, public-read, public-read-write, authenticated-read, aws-exec-read, bucket-owner-read ו-bucket-owner-full-control — ודוחה כל ערך אחר באתחול.

5. הפעלת המערך

docker compose -f docker-compose.community.yml up

אימג׳ האפליקציה, ghcr.io/nodaroai/nodaro-community, מורד כשהוא כבר בנוי. באתחול הראשון יורדים כ-2.4 GB במקום קומפילציה של 5–10 דקות, והאתחולים הבאים לוקחים שניות. היומנים של Redis ושל השירות nodaro מופיעים זה לצד זה. כשמופיעה השורה הזו, ה-API פעיל:

nodaro-1  | server listening on http://0.0.0.0:9000

שרת הווב באותו קונטיינר מגיש את האפליקציה בפורט 3000. פתחו את http://localhost:3000.

התג latest מתעדכן יחד עם הענף main. כדי לקבע גרסה ולקבל התקנה שאפשר לשחזר, הגדירו את NODARO_IMAGE ב-.env, למשל NODARO_IMAGE=ghcr.io/nodaroai/nodaro-community:v1.23.0. הדף עדכון גרסה מפרט את כל התגים.

כדי לבנות את האימג׳ מקוד המקור במקום זאת, הריצו docker compose -f docker-compose.community.yml build. צריך את זה רק כשמשנים את הקוד. הכתובת הציבורית, הפורט, הדומיין ומפתחות Supabase נקראים כשהקונטיינר עולה, כך שאחרי הפעלה מחדש האימג׳ שפורסם עובד עם הערכים החדשים.

6. התחברות ראשונה

הירשמו באפליקציה עם כתובת אימייל וסיסמה. שירות ההתחברות יוצר את המשתמש, ו-Nodaro יוצר את הפרופיל שלו אוטומטית. במערך המובנה לא נשלח אימייל אישור.

משתמשים במהדורת Community פועלים בלי הגבלות: אין ניהול קרדיטים ואין ממשק ניהול. במהדורת Business, השלב הבא הוא מינוי המנהל הראשון: ראו את הדף המשתמש הראשון והמנהל.

הקשחת ההתקנה לפני שחושפים אותה

ברירות המחדל של Compose מיועדות לשימוש מקומי, והן ציבוריות מעצם הגדרתן. לפני שאנשים אחרים יכולים להגיע להתקנה:

node tools/generate-selfhost-keys.mjs >> .env

POSTGRES_PASSWORD=<new-password>
DATABASE_URL=postgres://postgres:<new-password>@db:5432/postgres

החילו כל שינוי עם docker compose -f docker-compose.community.yml up -d, ואז בדקו את הדף /setup.